לתפוס שחיתות
חדרי חקירות או כמה קל להסתבך.
חדרי החקירות של להב ממוקמים בקומה נפרדת מהיחידות , ומפוזרות להן במתחם רחב הידיים. כל חדר מכיל שולחן, 3 כיסאות מחשב ומדפסת, מינימליזם במיטבו , גודלו של החדר ברוב המקרים אינו עולה על 5 מטרים רבועים לחלק מהחדרים אין אפילו חלון לברוח אליו במבט בוהה, הקירות לבנים וריקים , אין הסחות, אין לאן להימלט עם המחשבות. זה מכוון כמובן.
יש משמעות לדרך ההושבה של הנחקר בחדר החקירות, וברוב המקרים הוא יישב בחלקו הפנימי , צופה אל הדלת עם גבו אל הקיר , כשהחוקר מולו עם גבו לדלת. זה תמיד הרגיש כאילו הנחקר נדחק לפינה, לקיר ,לקצה, כמו על סף של צוק, אתה יכול להושיט יד ונעזור לך , אתה יכול ליפול מהצוק למטה ולהתרסק. בחיים כמו בחיים הבחירה ברוב המקרים בידיים שלנו , גם בסיטואציה כזו, ברוב המקרים אנשים לא מבינים כמה גדולה ומשמעותית הבחירה שנמצאת בידם.
אנחנו נכנסים לחדר החקירות,
אני, קצין נוסף וראש העיר ,
תכף נתחיל בחקירה ,הוא מבקש שעו"ד ידוע ומוכר ייצג אותו , אני מחייכת אליו, תכף נתחיל במשחק שח מט שימשך ימים על גבי ימים, אנחנו מנסים להשיג את עורך הדין, אפשר ללמוד משהו על נחקר מהשם של עורך הדין שהוא בוחר לייצוג , זה לא תמיד לטובתם כשהם מבקשים להתייעץ עם בכירי עורכי הדין הפליליים בארץ המזוהים כל כך עם ייצוג של "השמנה והסלתה" של עברייני המדינה . אני מרגישה את הלחץ שהוא נתון בו, ובצדק . לחשוב שברגע אחד אתה על פסגת העולם , יישן בוילה מפוארת וכמה שעות מאוחר יותר אתה נטול סלולרי, נטול וודאות, נטול חירות בסיסית נתון לחסדיה של המשטרה או ליתר דיוק קומץ קצינים, מתי ואיך להתפנות לשירותים.
ההמלצה הגורפת כמעט של רוב הסנגורים ללקוחותיהם תחילה היא לשמור על זכות השתיקה ולהתבצר בה , כל פליטת פה עלולה להוות פתח לשועלי חקירות מנוסים ולגרור את החשוד לשיח תמים לכאורה שבסופו של דבר יפליל אותו.
ראיתי אינספור פעמים איך ההמלצה הכובלת והגורפת הזו פוגעת אנושות בחשודים , לפעמים לאמת הפשוטה או לזו שלידה יש יכולת לצמצם את סלע המחלוקת לפרשנות פשוטה. ולחסוך שנים של משפטים ועינוי דין.
אנחנו מתיישבים , הוא בגבו אל הקיר ואני והקצין הנוסף עם הגב לדלת, אני מציעה לו כריך הוא מסרב בנימוס , הוא ישתה קפה שחור , אחד סוכר.
אני מכינה את עצמי ליום ארוך במיוחד , זה מוזר לשבת פתאום פנים מול פנים מול מי שלמדתי במשך שנה כמעט, ניתחתי כל צעד, כל שיחה שלו, כל שורה בחשבון הבנק שלו, למדתי מה הוא אוהב, איך הוא מדבר עם אנשים , איך הוא מתנהל, איך מבלה, יש משהו כל כך פולשני בחקירות האלה , חיטוט סזיפי וניתוח כל פיסת מידע , בניתי לו פרופיל במוחי ,פגשתי אותו בכל מצגת וסיכום, ועכשיו זה הדבר האמיתי, כל המסה הזאת תתרכז בימים הקרובים לסשנים ארוכים של חקירות צולבות.
גם אני צריכה לעשות סדר בכמויות החומר שמתרוצצות במוחי . לכל חקירה יש אסטרטגיה , אסור להתפתות ולירות את כל החומר שיש בידי ,להטיח, למרות שלפעמים לאור השקרים המגוחכים קשה לעמוד בפיתוי. לפעמים ממש מתחשק לי לזרוק בפניו את כל הראיות ולשים סוף לקרנבל השקרים שלו. אבל זה חלק מהעניין לתת לו לסבך את עצמו בשקריו.
לשמוע באופן אובייקטיבי את הגרסה שלו לדברים.
חקירה צריך לנהל. בחוכמה עם טקטיקה ואסטרטגיה ארוכת טווח, לחשוב 5 צעדים קדימה , להיכנס לנעליו, להקשיב באמפאתיה , לתת לו להוביל , או לפחות לתת לו הרגשה כזו.
