לתפוס שחיתות

הרגע הזה שבו אני נכנסת לבית זר, עם צו חתום בידי שופט המאפשר לי לפתוח מגרות, ארונות, תיקים לחטט במסמכים לעיניהם המשתהות של דיירי הבית , הוא רגע מכונן בחקירה. בכל חיפוש שערכתי בחיי התגנבה לליבי מחשבה אפלה, מה אם זו הייתי אני? אני שדופקים לה בדלת בחמש בבוקר , ומחטטים לה בארונות ובמגרות , איך הייתי מגיבה? מה הייתי עושה ?

אני מזדהה עם חוסר האונים, בעיקר של שאר דיירי הבית. ברוב המקרים הם לא יודעים דבר. זו סיטואציה שלא ניתן להתכונן אליה לעולם ובכל זאת, ברוב המקרים לאחר ההלם הראשוני, מושא הצו מבין עמוק בליבו מדוע אני כאן .במוחו מתרוצצות אלפי מחשבות אני יכולה ממש לשמוע אותן. מי הלשין עלי? מה הם יודעים? כמה הם יודעים? מה הם ימצאו ? למה לא מחקתי מהפלאפון הודעות? עם מי אני יכול לדבר עכשיו? את מי אני שולח למשרד שלי "לנקות" את השולחן, את המחשב. הם יחפשו גם ברכב?

כן, התשובה היא כן אנחנו נחפש ברכב ובלשכה, ובכל מקום שהראיות יקחו אותנו אליו.

אחד הבלשים מתלווה אל ראש העיר לחדרו להתלבש, אנחנו ממתינים בסלון, הוא חייב להיות נוכח בכל מהלך החיפוש, חייב לראות בעיניו את החיטוט בחפציו, שלא תעלה טענה בעתיד שהמצאנו, ששתלנו ראיות בחיפוש. אני מתהלכת באיטיות בסלון העצום והבוהק , שנדלייר מגלומני רחב מימדים ניצב במרכזו, מתחרה בזו של בעליו.

יש חוקים מאד ברורים בחיפושים הללו, אני שואלת האם הוא מעוניין בעדים נוספים בחיפוש, הוא משיב שלא. רוב החשודים שחיפשתי בביתם סרבו בנימוס להצעה הזו, אף אחד לא רוצה עדים לרגע השפל הזה בחייו.

מה מחפשים? מאיפה מתחילים? ברוב המקרים קודמות לחיפוש הזה ולמפגש פנים מול פנים עם מושא החקירה חקירות מורכבות ומקיפות הנמשכות לעיתים חודשים ארוכים. איסוף סיזיפי כמעט של חשבונות בנק וניתוחם, איסוף מסמכים איסוף שקט של ראיות, איסוף מודיעיני, מעקבים, האזנות ,שיתופי פעולה עם רשויות המיסים, הרשות להלבנת הון, וגופים רבים אחרים, ישיבות אינסופיות, מצגות מול בכירים , דיונים עם פרקליטים מלווים, ניתוחים ואינספור מחשבות.

כשאני נוקשת בדלת, מושא החקירה שלי כבר קנה לעצמו ביושר את הזכות להחקר, וקיבל את כל האישורים הרלוונטיים מהגורמים הבכירים ביותר, הדרך לחיפוש הזה ול"פרוץ" כפי שהוא נקרא בעולמי ארוכה מתסכלת ורוויית קשיים .אני מגיעה כדי להשלים את הפאזל לתפוס את הטלפון הסלולרי שברוב המקרים מהווה תיבת פנדורה שלמה של ראיות נוספות מפלילות אוצרות של ממש, אני באה למצוא את הפתק הקטן הזה, את המסמך שהוא לא שמר בלשכה המפוארת שלו משום שחשש שיתגלה . דבר מה נוסף, כלשהו.

במקרים מסוימים, מטרת החיפוש היא מניעת האפשרות לשבש ראיות או לעצור תאום גרסאות .וההגעה שלי אליו בחמש בבוקר היא כדי לתת לו הזמנה רשמית ידנית לפתיחה הרשמית והחגיגית של החקירה שלו .

אז מה אנחנו מחפשים בעצם בבית היפה והלבן להפליא הזה, שלכל פינה בו הוקדשה מחשבה . עבירות שוחד הן מזמן לא מעטפה עם שטרות שעוברת מתחת לשולחן ,במסעדה אפלולית, או במשרדים מהודרים מיד ליד. הן הפכו עם השנים מתוחכמות ומורכבות וברוב המקרים הן ללא ריח או צבע, כמו בעיצוב הבית מוקדשת להסתרתן מחשבה רבה , ובכל זאת , בשלב מסוים בחייו של נבחר הציבור או הבכיר הופך הכח העצום שיש בידיו למגלומניה לזחיחות שתוביל אותו לטעות. התהליך הזה שנוצר במוחו עם השנים שגורם לו או לה לחשוב שהכל מותר ואפשרי , שלא יבדקו אותו כי מי באמת יכול עליו? יש לו סמכות ויכולת לאשר בחתימה אחת, עולם ומלואו.

* * *